איראן מעלה את המחיר: האם מצר הורמוז יהפוך למקור הכנסה חדש או למשבר האנרגיה הבא?

מאת: אסף קופפר

שוקי האנרגיה קיוו כי ההסכם הזמני בין ארה"ב לאיראן יסמן את תחילתה של תקופה רגועה יותר במפרץ הפרסי, אך נראה שטהראן מנסה להציב כללי משחק חדשים. ימים ספורים לפני סבב שיחות נוסף בדוחא שבקטאר, בכירים איראנים חזרו והבהירו כי בכוונתם לשלוט בתנועת כלי השיט במצר הורמוז ואף לגבש מנגנון שיאפשר גביית תשלומים עבור שירותי ניווט, אבטחה ופיקוח. מבחינת איראן, מדובר במימוש ריבונות ובניסיון להגדיל את השפעתה באזור. מבחינת ארה"ב, אירופה ומדינות המפרץ, מדובר בדרישה שעלולה ליצור תקדים מסוכן ולהעלות את עלויות הסחר והאנרגיה בעולם.

מצר הורמוז הוא אחד הנתיבים האסטרטגיים ביותר בכלכלה העולמית. כ-20% מאספקת הנפט העולמית וכמות משמעותית של גז טבעי נוזלי עוברים מדי יום דרך המעבר הימי הצר המחבר בין המפרץ הפרסי לאוקיינוס ההודי. כל הפרעה לתנועה באזור משפיעה כמעט באופן מיידי על מחירי האנרגיה, על עלויות הביטוח הימי ועל שרשראות האספקה הגלובליות. לכן, גם כאשר התנועה במצר חזרה בהדרגה לאחר הסכם הפסקת האש הזמני, המשקיעים ממשיכים לעקוב בדריכות אחר כל הצהרה שמגיעה מטהראן או מוושינגטון.

סגן שר החוץ האיראני, קאזם גריבאבאדי, הצהיר כי איראן מעוניינת להגיע להסכם עם עומאן, השולטת בצדו הדרומי של המצר, לצורך ניהול משותף של התנועה הימית. לדבריו, אם עומאן לא תסכים לשתף פעולה, איראן תמשיך לקדם את תוכניותיה באופן עצמאי. ההצהרה מעלה את מפלס המתיחות לקראת השיחות בדוחא, שבהן צפויים להשתתף השליח האמריקאי סטיב וויטקוף, ג'ארד קושנר ונציגים בכירים נוספים משני הצדדים. למרות זאת, באיראן הבהירו כי אין כרגע כוונה לקיים פגישה ישירה עם המשלחת האמריקאית, אלא להמשיך את המגעים באמצעות המתווכות קטאר ועומאן.

הדרישה האיראנית מעוררת התנגדות חריפה בקרב ארה"ב, האיחוד האירופי ומדינות המפרץ. מבחינתן, מצר הורמוז הוא נתיב מים בינלאומי, והטלת אגרות מעבר או מנגנון תשלומים חדש עלולה ליצור תקדים שגם מדינות אחרות ינסו לאמץ בעתיד. מעבר לעלויות הישירות, חברות הספנות חוששות שהמהלך יוביל לעלייה נוספת בפרמיות הביטוח, להתייקרות הובלת המטענים ולהגדלת חוסר הוודאות בנתיב שבו כבר נרשמו תקיפות של מכליות במהלך החודשים האחרונים. המשמעות היא שכל תוספת עלות תתגלגל בסופו של דבר למחירי האנרגיה ולמחירי מוצרים ברחבי העולם.

עומאן נמצאת במרכז המחלוקת. מצד אחד, מדובר בבעלת ברית קרובה של ארה"ב, ומהצד השני היא מקיימת לאורך שנים יחסים טובים עם איראן ומשמשת כמתווכת מרכזית בין הצדדים. בימים האחרונים הדגישו מנהיגי עומאן וצרפת את מחויבותם לחופש השיט ללא מגבלות, אך במקביל דווח כי עומאן אינה שוללת גביית תשלום עבור שירותים לוגיסטיים, סביבתיים או שירותי ניווט, כל עוד הדבר יתבצע בהתאם לחוק הבינלאומי. הפער בין שתי הגישות הללו צפוי להיות אחד הנושאים המרכזיים בשיחות הקרובות.

למרות המתיחות, תנועת המכליות במצר הורמוז ממשיכה להתחדש בהדרגה. נתוני מעקב אחר כלי שיט מראים כי מכליות נפט גדולות חזרו לעבור במעבר הימי, וחלק מהאוניות ששינו מסלול בשבוע שעבר שבו לנסות לצאת מהמפרץ הפרסי. עם זאת, היקף התנועה עדיין נמוך משמעותית מהרמות שנרשמו לפני פרוץ הלחימה, והחשש מפני תקיפות נוספות או חוסר בהירות רגולטורית ממשיך לגרום לחברות ספנות רבות לנקוט זהירות. גם חברות הביטוח טרם חזרו לתעריפים שאפיינו את התקופה שלפני המשבר.

מבחינת הנשיא דונלד טראמפ, השיחות בקטאר הן מבחן חשוב למדיניותו במזרח התיכון. טראמפ ממשיך להדגיש כי מטרתו העיקרית היא למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני, אך במקביל הוא מבין שהמשך היציבות במצר הורמוז חיוני גם לכלכלה האמריקאית. מחירי נפט נמוכים יותר מסייעים לרסן את האינפלציה ולהקל על הצרכנים בארה"ב, במיוחד לקראת מערכת הבחירות המתקרבת. לכן, גם אם לא יושג הסכם כולל, כל התקדמות שתאפשר שמירה על חופש השיט תיחשב מבחינת הבית הלבן להישג משמעותי.

עם זאת, הדרך להסכם סופי עדיין ארוכה. איראן מאותתת כי היא אינה מוכנה לוותר על השפעתה באזור, בעוד ארה"ב ומדינות המערב מסרבות להכיר בזכותה להטיל מגבלות או אגרות על אחד מנתיבי הסחר החשובים בעולם. הפערים הללו מצטרפים למחלוקות סביב תוכנית הגרעין, הסנקציות, הטילים הבליסטיים והמעורבות האיראנית בארגוני פרוקסי ברחבי המזרח התיכון. כל אחד מהנושאים הללו עלול לעכב את ההתקדמות ואף להביא לקריסת השיחות.

בסופו של דבר, מצר הורמוז הפך להרבה יותר מנתיב ימי. הוא משמש כיום כאחד מקלפי המיקוח המרכזיים של איראן מול המערב, וככל שהשיחות מתקדמות, ברור כי השליטה במעבר הזה תהיה אחד הנושאים הרגישים ביותר בכל הסכם עתידי. עבור המשקיעים, המשמעות ברורה: גם אם מחירי הנפט נרגעו מאז שיא המשבר, פרמיית הסיכון הגיאופוליטית עדיין רחוקה מלהיעלם. כל כותרת חדשה מטהראן, וושינגטון או דוחא עשויה להשפיע על שוקי האנרגיה, על האינפלציה ועל הסנטימנט בשוקי המניות ברחבי העולם.

מקורות:

בלומברג