כשהאדמה צמאה והחשמל נגמר: החזון שמטלטל את עולם ה-AI ולמה זה נשמע מטורף רק עד שמבינים את המספרים
מאת: אסף קופפר
הרעיון להעלות דאטה סנטרים לחלל נשמע במבט ראשון כמו מדע בדיוני יקר, כזה שמתאים יותר לסרטים מאשר לדוחות כספיים. אך בדיוק כמו שטסלה נתפסה בעבר כהימור הזוי וכמו ש-SpaceX נחשבה לפנטזיה לא כלכלית, גם כאן אלון מאסק מציב שאלה שמערערת על הנחות היסוד של הכלכלה המודרנית. לא האם זה זול יותר היום, אלא האם העולם יוכל בכלל להמשיך להפעיל בינה מלאכותית בקנה מידה עולמי באמצעים הקרקעיים הקיימים.
הבעיה שמאסק מצביע עליה אינה טכנולוגית אלא פיזית. בינה מלאכותית צורכת כמויות אדירות של חשמל, מים, קירור, ודורשת שטחי קרקע עצומים. דאטה סנטרים חדשים נתקלים בהתנגדות רגולטורית, במחסור באנרגיה זמינה ובעלויות סביבתיות שמטפסות במהירות. כאשר מודלי AI מתקדמים הופכים מתשתית משלימה למנוע כלכלי מרכזי, מגבלות הקרקע מתחילות להיראות כמו צוואר בקבוק אמיתי.
כאן נכנס החלל כתפיסה תעשייתית ולא כרעיון רומנטי. בחלל יש אנרגיה סולארית רציפה, קירור טבעי באמצעות קרינה, ואין מגבלות קרקע או מים. הרעיון אינו לבנות מבנה אחד עצום, אלא רשת של לווייני-מחשוב, שכל אחד מהם מכיל כוח עיבוד מוגבל אך ייעודי. במקום דאטה סנטר אחד שמספק זמינות מושלמת, מדובר באלפי יחידות שמספקות יתירות דרך כמות ולא דרך אמינות מוחלטת.
הדילמה הכלכלית ברורה. העלות של ייצור, שיגור ותפעול יחידת חישוב בחלל גבוהה בהרבה משרת קרקעי. מדובר בפער של פי כמה, לפחות בטווח הנוכחי. בנוסף, כל תקלה משמעותית אינה מתוקנת אלא מסתיימת בגריעה של היחידה מהמערכת. זה הופך את המודל לפחות מתאים לעומסי מחשוב קריטיים, אך רלוונטי למשימות שבהן ניתן לסבול איבוד משאבים, כל עוד המערכת הכוללת ממשיכה לפעול.
ההיגיון הכלכלי אינו נמדד במכפילי רווח אלא באופציונליות אסטרטגית. אם עלויות השיגור של SpaceX ימשיכו לרדת באמצעות Starship, ואם עלויות האנרגיה והרגולציה על הקרקע ימשיכו לעלות, נקודת האיזון עשויה לזוז. ברגע שבו החשמל הוא כמעט חינמי והקירור אינו עולה דבר, ההוצאה העיקרית היא ההשקעה הראשונית. משם והלאה, כל יחידת חישוב מייצרת ערך כמעט ללא עלות שולית.
מי עשויות להיות הנהנות הגדולות מהמהלך הזה. בראש ובראשונה SpaceX, שמבססת לא רק שליטה בשיגור אלא גם בתשתית חישוב עתידית. לצידה, xAI נהנית מגישה ייחודית לכוח עיבוד שאינו תלוי במגבלות קרקע. אנבידיה, כספקית שבבים, עשויה להרוויח אם תפתח דור חדש של חומרה מותאמת לחלל, עם דגש על יעילות אנרגטית ועמידות לקרינה. גם חברות כמו AMD, ברודקום, ARM ויצרני שבבים ייעודיים עשויות להשתלב בשרשרת הערך.
מעבר לכך, חברות אנרגיה סולארית מתקדמת, אגירת חשמל, חומרים קלים והנדסת חלל עומדות להפוך לחלק בלתי נפרד מהמערכת. אפילו ספקיות תוכנה וענן עשויות למצוא עצמן נדרשות לחשוב מחדש על ארכיטקטורות מבוזרות, שבהן כוח החישוב אינו יושב במקום אחד אלא במסלול סביב כדור הארץ.
השאלה הגדולה אינה האם זה יחליף דאטה סנטרים על הקרקע, אלא האם זו שכבה חדשה שתצטרף אליהם. כמו אנרגיה מתחדשת בתחילת דרכה, גם כאן מדובר בפתרון יקר, מוגבל ומלא סיכונים. אך אם הבינה המלאכותית אכן תהפוך לתשתית בסיסית של הכלכלה, מי שיחזיק ביכולת לייצר כוח חישוב בלי מגבלות קרקע, מים ורגולציה, עשוי להחזיק ביתרון אסטרטגי עצום.
ייתכן שבעוד עשור הרעיון ייראה ככישלון יקר, אך ייתכן גם שזה הרגע שבו התחיל עידן חדש של תשתיות חישוב. כמו תמיד אצל מאסק, השאלה אינה אם זה הגיוני היום, אלא אם זה הופך לבלתי נמנע מחר.
בהיבט של שוק ההון, חשוב להבין שהמהלך הזה אינו נבחן במונחים של רווחיות רבעונית אלא כהימור על שליטה בתשתית. משקיעים שמסתכלים על טסלה (TSLA) או על SpaceX כחברות נפרדות מפספסים את התמונה הרחבה יותר: יצירת אקוסיסטם סגור שבו אנרגיה, שיגור, תקשורת וכוח חישוב פועלים יחד. זו אותה לוגיקה שהפכה את אמזון מסוחר ספרים לענקית ענן, רק בקנה מידה קיצוני בהרבה.
גם אנבידיה (NVDA) נמצאת בצומת מעניין. אם חלק מהעתיד של AI עובר למודלים מבוזרים, חסכוניים יותר באנרגיה, ולא בהכרח לדאטה סנטרים צפופים על הקרקע, ייתכן שהביקוש לשבבים יזוז מכמות גולמית לאיכות והתאמה. שבב שמסוגל לעבוד בתנאי קרינה, עם צריכת חשמל מינימלית ויחס ביצועים-ואט גבוה, עשוי להיות יקר יותר ליחידה אך קריטי למערכת כולה. זה פותח דלת גם ל-AMD ולשחקניות נוספות להתחרות בזירות חדשות.
ההשפעה עשויה לחלחל גם לספקיות תשתית וענן מסורתיות. חברות כמו אמזון (AMZN), מיקרוסופט (MSFT) וגוגל דרך אלפאבית (GOOGL) בנו את מודל הצמיחה שלהן על קרקע, חשמל זמין וקירור מסיבי. אם בעתיד חלק מכוח החישוב עובר למסלול, הן יצטרכו להחליט האם להצטרף למירוץ או להעמיק עוד יותר בדאטה סנטרים קרקעיים. זו אינה החלטה טכנולוגית בלבד, אלא בחירה אסטרטגית לגבי אופי התשתית בעשורים הבאים.
בסופו של דבר, שרתים בחלל הם לא פתרון קסם ולא תחליף מיידי למה שקיים. זהו ניסוי בקנה מידה תעשייתי שמנסה לענות על שאלה עמוקה יותר: מה קורה כאשר הכלכלה הדיגיטלית פוגשת גבולות פיזיים. ייתכן שהתשובה תהיה עוד תחנות כוח, עוד מאבקים רגולטוריים ועוד דאטה סנטרים על הקרקע. אך ייתכן גם שהפתרון יגיע מלמעלה, תרתי משמע, דרך תפיסה חדשה של תשתית שאין לה גבולות טריטוריאליים.
כך או כך, עצם העלאת הרעיון משנה את השיח. זה מאלץ ממשלות, משקיעים וחברות לחשוב לא על השנה הקרובה, אלא על מבנה הכלכלה בעידן שבו AI הוא לא מוצר, אלא תשתית בסיסית. במובן הזה, גם אם הפרויקט הזה לא יבשיל במלואו, הוא כבר מצליח להשיג את מטרתו: לפתוח את הראש ולדחוף את הגבול של מה שנחשב אפשרי.
מקורות:
בארונס
פייננשל טיימס
יאהו פייננס
בלומברג
הכותב משמש כעובד בחברת אינטראקטיב שירותי בורסה בע”מ (להלן: “החברה”). כל האמור והמוצג בכתבה זו ניתן באופן כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או המלצה כלשהי למסחר בשוק ההון המתחשבים בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם וכן אינו מהווה הצעה לרכישת ניירות ערך ו/או נכסים פיננסים מכל סוג, מדדים וכיו”ב. כמו כן, המידע המוצג בכתבה לעיל אינו מהווה תמריץ ו/או המלצה ו/או ייעוץ לפעול בדרך כלשהי בשוק ההון. על כן, אין לפרש דבר באמור בכתבה כהמלצה או ייעוץ לביצוע רכישה או מכירה של כל נייר ערך או נכס פיננסי המוצג בה. הנתונים המוצגים בכתבה אינם מהווים ערובה או מדד כלשהו לתוצאות ותשואות עתידיות. הניתוח שבוצע לעיל הינו רק על בסיס מידע פומבי ציבורי וללא שיח עם החברות המוזכרות. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. פעילות בשוק ההון דורשת ידע, הבנת סיכונים ומיומנות. כל העושה במידע הנ”ל שימוש כלשהו – עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. הכותב מחזיק בחלק מניירות הערך ו/או הנכסים הפיננסיים המוזכרים לעיל.
לשיחה עם נציג
לשיחה עם נציג