טראמפ סוגר את הברז העולמי: המצור על איראן עלול להפוך את המלחמה למשבר כלכלי עולמי

מאת: אסף קופפר

האיום של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ להטיל מצור ימי על נמלי איראן מסמן מעבר דרמטי נוסף במלחמה שכבר מזמן חרגה מעבר לגבולות המזרח התיכון. לאחר קריסת השיחות בין וושינגטון לטהרן, המהלך האמריקאי אינו רק צעד צבאי, אלא מהלך כלכלי-אסטרטגי שנועד לפגוע ישירות במקור ההכנסה, ההשפעה וההרתעה של איראן. כאשר ארה"ב מאיימת לעצור תנועת ספינות אל נמלי איראן ומהם, המשמעות איננה רק פגיעה בסחר האיראני, אלא ניסיון לשנות את מאזן הכוחות דרך לחץ ימי וכלכלי.

כדי להבין את המהלך, צריך להבין מה טראמפ מנסה להשיג בפועל. ברמה המוצהרת, הבית הלבן מבקש לכפות על איראן לחזור לשולחן המו"מ ממעמד חלש יותר, תוך פגיעה ביכולת שלה לממן את המלחמה, לשמר את תוכנית הטילים והכטב"מים שלה ולשדר עוצמה אזורית. ברמה העמוקה יותר, מדובר בניסיון אמריקאי לנתק את החיבור שבין שליטה ימית, יצוא אנרגיה והשפעה גיאופוליטית. 

אבל זה בדיוק מה שהופך את המהלך למסוכן כל כך. מצור ימי הוא אחד הכלים החריפים ביותר בלוחמה מודרנית, משום שהוא אינו נשאר "מקומי" לאורך זמן. איראן אינה עוד מדינה מבודדת שניתן לחנוק בלי תגובת שרשרת. היא יושבת על מצר הורמוז, אחד מצווארי הבקבוק הקריטיים ביותר של כלכלת העולם, והיא מסוגלת להפוך מהלך אמריקאי שנועד ללחוץ עליה למשבר אנרגיה גלובלי. במילים אחרות, טראמפ מנסה להשתמש בלחץ ימי כדי לכפות תוצאה מדינית, אבל עושה זאת בזירה שבה גם לאיראן יש מנופי נגד חזקים במיוחד.

התגובה האיראנית לא איחרה להגיע, והיא הייתה חדה, מאיימת ומחושבת. בכירים בטהרן הבהירו כי "הביטחון במפרץ הוא לכולם או לאף אחד", וכי אם נמלי איראן יאוימו, גם נמלים במפרץ הפרסי ובסביבתו עלולים להפוך למטרות. זו אמירה שמטרתה כפולה: גם להרתיע את ארה"ב, וגם לאותת למדינות ערב, לסין ולאירופה שהמשך הלחץ על איראן יגרור כאב כלכלי אזורי רחב. איראן מנסה לומר לעולם שהיא לא תספוג מצור בשקט, אלא תרחיב את המחיר לכל מי שתלוי בים הזה.

האיומים הללו אינם תאורטיים. אנליסטים מזהירים כי אם ארה"ב תתחיל ליירט, לבדוק או לעכב כלי שיט הקשורים לאיראן, טהרן עשויה להגיב בשורת צעדים אסימטריים: תקיפות על מכליות, פגיעה בנמלים אזוריים, הצבת מוקשים, שימוש בכטב"מים וטילים נגד ספינות, או הפעלה מחודשת של שלוחות אזוריות כמו החות'ים כדי לפתוח חזית נוספת בים האדום. זהו בדיוק התרחיש שמדאיג את השווקים – לא מהלך חד וברור, אלא הידרדרות מדורגת לסביבה שבה כל נתיב ימי מרכזי במזרח התיכון נמצא תחת איום.

ההשפעה על שוקי האנרגיה כבר מורגשת. הנפט והגז זינקו ברגע שהמצור הוזכר כאפשרות ממשית, משום שהשוק מבין שהשאלה איננה רק כמה נפט מופק, אלא כמה ממנו באמת מסוגל לנוע בבטחה. ברגע שסוחרים, מבטחים ובעלי מכליות חוששים מהמשך המעבר במפרץ, נוצר מחסור פיזי מיידי או לפחות פחד ממחסור כזה. במציאות כזו, גם אם חלק מהזרימה נמשכת, המחירים עולים כי פרמיית הסיכון מזנקת.

זה בדיוק מה שהופך את החלטת טראמפ לצעד עם השלכות מאקרו כלכליות ישירות. מחירי אנרגיה גבוהים יותר מחלחלים לכל מקום: לתחבורה, לתעשייה, לשרשראות אספקה, לחשבונות חשמל, ולבסוף גם לאינפלציה. מדינות שכבר התמודדו בשבועות האחרונים עם צורך להגביל שימוש באנרגיה או להתערב במחירי דלק וחשמל, עלולות להידרש לצעדים חריפים עוד יותר אם השיבוש יימשך. עבור אירופה ואסיה, שתלויות יותר ביבוא אנרגיה, מדובר בסיכון רגיש במיוחד.

חברות תעופה הן מהנפגעות המיידיות ביותר בתרחיש כזה. כאשר הדלק הסילוני מזנק, מי שלא גידרה את מחירי האנרגיה שלה בזמן מוצאת את עצמה סופגת פגיעה ישירה בשולי הרווח. לכן מניות כמו דלתא איירליינס (DAL), יונייטד איירליינס (UAL) ואמריקן איירליינס (AAL) עלולות לעמוד תחת לחץ אם משבר האנרגיה יתארך. גם חברות לוגיסטיקה, שילוח ותעשייה, שתלויות בהובלה ימית ובאנרגיה זולה יחסית, עלולות לספוג פגיעה ברווחיות או לגלגל עלויות לצרכנים.

מנגד, מניות אנרגיה נהנות מסביבה כזו. חברות כמו אקסון מוביל (XOM) ושברון (CVX) נהנות בדרך כלל משיפור בתזרים המזומנים כשהנפט מזנק, וחברות שירותי שדות נפט עשויות ליהנות מהשקעות נוספות אם מדינות יחפשו להאיץ תפוקה מאזורים בטוחים יותר. גם מניות ביטחוניות כמו לוקהיד מרטין (LMT), נורת'רופ גרומן (NOC) ו-RTX עשויות להרוויח מהגדלת תקציבי הגנה ימית, הגנה על נתיבי שיט ומערכות יירוט מול טילים וכטב"מים.

אנליסטים חלוקים לגבי לאן זה יכול להוביל. יש מי שמאמינים שטראמפ משתמש במצור בעיקר ככלי לחץ, מתוך תקווה שעצם האיום יספיק כדי להחזיר את איראן לשיחות. לפי התזה הזו, מדובר בהסלמה כדי לכפות דה-אסקלציה. אך אחרים מזהירים שהבעיה במהלך כזה היא שהוא עשוי להגדיל את הסיכון לטעות חישוב. ברגע שספינה אחת נעצרת, כטב"ם אחד מתקרב, או כלי שיט אמריקאי נפגע, קשה מאוד לשלוט בקצב ההידרדרות.

גם סין נכנסת לתמונה. מאחר שהיא אחת הלקוחות המרכזיות של הנפט האיראני, כל מצור אפקטיבי פוגע לא רק באיראן אלא גם בשרשרת האנרגיה של בייג'ינג. לכן, חלק מהאנליסטים מעריכים שהלחץ הסיני על ארה"ב עשוי לגדול, בין אם דיפלומטית ובין אם דרך מינוף תחומים אחרים כמו סחר וחומרי גלם קריטיים. זהו עוד ממד שממחיש מדוע המצור אינו רק מהלך צבאי אזורי, אלא צעד בעל השלכות מערכתיות.

השאלה הגדולה כעת היא האם המצור יישאר איום, יהפוך לכלי מיקוח, או יתממש בפועל לאורך זמן. אם טראמפ ייסוג, השוק עשוי לראות בכך ניסיון לחץ זמני. אם יאכוף את המצור באופן ממשי, הוא עלול להסתכן בהפיכת המלחמה מעימות אזורי למשבר ימי-אנרגטי גלובלי. ובין שני הקצוות הללו, בדיוק שם, נמצאת התנודתיות שהשווקים מתמחרים כעת.

עבור המשקיעים, המסקנה ברורה: זה כבר לא רק סיפור של מלחמה או שלום. זה סיפור על שליטה בנתיבי סחר, על אנרגיה כנשק, ועל נשיא אמריקאי שמנסה להשיג הכרעה מדינית דרך מהלך כלכלי-ימי אגרסיבי במיוחד. במציאות כזו, כל כותרת חדשה על שיחה, איום, ספינה או נמל יכולה להזיז לא רק את הנפט – אלא את כל השוק.

מקורות:

בלומברג