נפט, פוליטיקה וכסף גדול: למה תוכנית ונצואלה של טראמפ מסעירה את השווקים

מאת: אסף קופפר

תוכניתו של הנשיא דונלד טראמפ להוביל תחייה מחודשת של תעשיית הנפט בוונצואלה מציבה את שוק האנרגיה העולמי בפני אחד המהלכים השאפתניים והשנויים במחלוקת של השנים האחרונות. על פי הערכות של גורמים בענף, מימוש התוכנית עשוי לדרוש השקעות מצטברות של יותר מ-100 מיליארד דולר ולהימשך עשור ואף יותר. עבור שוק ההון, מדובר בשילוב מורכב של גיאופוליטיקה, אנרגיה וסיכון פיננסי בקנה מידה חריג. השאלה המרכזית אינה רק אם המהלך אפשרי מבחינה טכנית, אלא מי יהיה מוכן לשאת בעלויות ובסיכונים הכרוכים בו.

ונצואלה מחזיקה בעתודות הנפט המוכחות הגדולות בעולם, אך הפער בין היתרון של הנפט למציאות הכלכלית עצום. תפוקת הנפט של המדינה צנחה מכמעט 4 מיליון חביות ביום בשנות השבעים לכמיליון חביות בלבד כיום. שנים ארוכות של שחיתות, תת-השקעה, ניהול כושל והזנחה שיטתית הותירו את תשתיות ההפקה והזיקוק במצב קשה. מתקנים נשרפו, צינורות דולפים, ציוד נגנב ונמכר בשוק השחור, והידע המקצועי נשחק. כדי להחזיר את המדינה לרמות הפקה משמעותיות נדרש שיקום עמוק, ממושך ויקר במיוחד.

על פי הערכות של מומחים למדיניות אנרגיה, החזרת תפוקת הנפט לרמות השיא ההיסטוריות תדרוש השקעה שנתית של כ-10 מיליארד דולר לאורך עשור. סכומים אלו חורגים בהרבה מהשקעות שוטפות בענף, במיוחד בתקופה שבה מחירי הנפט נמוכים יחסית והמשקיעים מפגינים זהירות. עבור חברות אנרגיה בינלאומיות, מדובר בהחלטה אסטרטגית כבדת משקל. הן נדרשות להעריך לא רק את התשואה הפיננסית, אלא גם סיכון פוליטי, משפטי ורגולטורי גבוה במיוחד.

הממשל האמריקאי מעריך כי חברות נפט אמריקאיות יגלו עניין משמעותי בחזרה לוונצואלה, במיוחד לאור התאמת הנפט הכבד שלה לבתי הזיקוק באזור מפרץ מקסיקו. שמות כמו מניית שברון (CVX), מניית אקסון מוביל (XOM) ומניית קונוקו פיליפס (COP) מוזכרים כגורמים שיכולים להוביל את המאמץ. עבור חברות אלו, זה עשוי להיות מדובר בהזדמנות נדירה לגישה למשאב עצום, אך גם בזיכרון כואב מהלאמות העבר והפסדים של מיליארדי דולרים.

שברון היא כיום חברת הנפט האמריקאית הגדולה היחידה שעדיין פועלת בוונצואלה, תחת רישיון מיוחד של הממשל האמריקאי. היא אחראית לכרבע מהתפוקה הנוכחית במדינה, אך פעילותה מוגבלת בהיקפה ואינה מאפשרת השקעות הון רחבות. אקסון מוביל וקונוקו פיליפס עזבו את המדינה לאחר שהנשיא המנוח הוגו צ'אבס הלאים את נכסיהן באמצע שנות האלפיים. החזרה לשוק כזה מחייבת ביטחונות משפטיים, הסדרי חוב ברורים והתחייבויות פוליטיות ארוכות טווח.

מעבר לשאלת החברות, המכשול המרכזי נותר חוסר הוודאות הפוליטית. אף שניקולס מדורו נתפס על ידי כוחות אמריקאיים, הסנקציות על המדינה עדיין בתוקף, והמבנה השלטוני העתידי אינו ברור. חברות אנרגיה גדולות אינן ממהרות להתחייב להשקעות של מיליארדים בסביבה שבה יציבות שלטונית, עצמאות מערכת המשפט והגנה על קניין פרטי אינם מובטחים. כל שינוי במאזן הכוחות הפנימי או במדיניות האמריקאית עלול להשפיע דרמטית על תנאי הפעילות.

גם מצב שוק הנפט הגלובלי מקשה על קבלת החלטות השקעה. שוק האנרגיה העולמי סובל מעודף היצע, ומחירי החוזים על הנפט (CL=F) נסחרים קרוב לשפל של חמש שנים. בסביבה כזו, חברות נפט נוטות להעדיף פרויקטים עם סיכון נמוך, החזר מהיר וגמישות תפעולית. אך מנגד ונצואלה מציעה לחברות הנפט את ההפך. רק אם תנאי החוזים, המיסוי וחלוקת הרווחים יהיו אטרקטיביים במיוחד, דבר זה עשוי להתפרש לטובת השקעה.

עם זאת, עבור הממשל האמריקאי, השיקול אינו כלכלי בלבד. החזרת ונצואלה למעגל אספקת הנפט העולמי עשויה לשנות את מפת האנרגיה הגלובלית, להגדיל היצע ולמתן מחירים, ובמקביל להחליש שחקנים כמו רוסיה ואיראן. זהו מהלך אסטרטגי שמגלם אינטרסים ביטחוניים, מדיניים וגיאו-כלכליים רחבים. טראמפ רואה בכך הזדמנות לחיזוק ההשפעה האמריקאית בחצי הכדור המערבי ולביסוס מדיניות של דומיננטיות אנרגטית.

בסופו של דבר, תוכנית תחיית הנפט של ונצואלה היא הימור בסדר גודל חריג. עבור חברות האנרגיה, מדובר בבחירה בין גישה לאחד ממאגרי הנפט הגדולים בעולם לבין סיכון פוליטי ותפעולי קיצוני. עבור המשקיעים, זהו סיפור שמחייב זהירות, סבלנות וקריאה עמוקה.

מקורות:

בלומברג