מאת: אסף קופפר

אלון מאסק, האיש שכבר שנים קובע את סדר היום הטכנולוגי העולמי, שוב הצליח לטלטל את שוק ההון ואת תעשיית הבינה המלאכותית עם תחזית דרמטית: בתוך חמש שנים בלבד, חברת xAI שבבעלותו צפויה לרכוש 50 מיליון שבבים מתקדמים, בעלות מצטברת של עד שני טריליון דולר, ובטווח הארוך – אפילו “מיליארדים” של שבבים בהיקף שיכול להגיע ל-25 טריליון דולר. מדובר בהערכה שעד לא מזמן הייתה נשמעת דמיונית, אך לנוכח הקצב שבו מתפתחת תעשיית ה-AI, היא נתפסת בעיני רבים כאזהרה ריאלית באשר לגודל ההשקעות הנדרשות בעתיד הקרוב.

מאסק בחר להשתמש במונח “שבבי H100” של אנבידיה (NVDA) כנקודת ייחוס, כדי להמחיש את סדר הגודל. השבב הפך לסמל עולמי של עידן הבינה המלאכותית, כאשר כמעט כל מרכזי הנתונים הגדולים מתבססים עליו כדי לאמן מודלים של שפה, ראייה ממוחשבת ויישומים מתקדמים אחרים. אולם מאחורי המספר העצום הזה מסתתרת גם משמעות רחבה בהרבה: מדובר לא רק ברכישת חומרה, אלא בהקמה של תשתית עולמית אדירה שתכלול מרכזי נתונים, רשתות תקשורת מהירות במיוחד, מערכות קירור מתקדמות ותוספת עצומה של חשמל לרשתות האנרגיה.

במונחים כלכליים, ההשלכות של תחזית זו הן מרחיקות לכת. אם אכן יושקעו מאות מיליארדי דולרים בכל שנה בתשתיות שבבים, עשויה להיות פריחה אדירה בקרב יצרניות השבבים והציוד המשלים החל מאנבידיה ועד ספקיות זיכרון ותקשורת. חברות נדל”ן טכנולוגי וקרנות ריט שמתמקדות במרכזי נתונים עשויות להפוך לשחקניות מרכזיות. גם חברות האנרגיה מספקיות גז ועד יצרניות אנרגיה מתחדשת ימצאו עצמן בחזית, נדרשות לספק כמויות עצומות של חשמל שיאפשרו למרכזי הנתונים לפעול.

מאסק, שמעורב לא רק ב-xAI אלא גם בטסלה (TSLA) ובספייס-אקס, מדגיש שוב ושוב כי המגבלה האמיתית של התעשייה אינה טמונה בתוכנה או באלגוריתמים, אלא ביכולת הפיזית לייצר, לשנע ולהפעיל שבבים בקנה מידה חסר תקדים. “המרוץ ל-AI הוא בסופו של דבר מרוץ אחר כוח חישובי ואנרגיה,” כתב ברשת X. בכך, הוא מעביר מסר ברור: כדי להוביל את התחום לא מספיק לפתח מודלים מתוחכמים – צריך לשלוט גם בשרשרת האספקה ובמשאבים התעשייתיים.

הסיכונים, כמובן, קיימים. המחיר הנוכחי של שבב H100 נע סביב 25 עד 40 אלף דולר ליחידה. גם אם עלות השבבים תרד בעתיד בזכות התקדמות טכנולוגית, ההיקף שעליו מדבר מאסק עשוי להציב שאלות כבדות משקל על יכולת המימון ועל ההחזר הכלכלי של השקעות כאלה. במקביל, קיימת גם שאלה גיאופוליטית: האם ארה”ב וסין ימשיכו לאפשר מסחר חופשי בטכנולוגיות רגישות כל כך, או שמלחמות הסחר והסנקציות יעכבו את מימוש התחזיות?

לצד האתגרים הפיננסיים, ניצבת בעיה תשתיתית לא פחות חמורה – החשמל. הפעלת מיליוני שבבים דורשת רשתות חשמל מתקדמות שיכולות לספק עשרות ג’יגווטים של אנרגיה באופן יציב ורציף. כבר כיום קיימים עיכובים בהקמת מרכזי נתונים בארה”ב בשל מחסור בחיבורי חשמל, והתרחבות בקנה מידה כה עצום תחייב השקעות חסרות תקדים גם ברשתות ההולכה ובאנרגיה מתחדשת.

תחזיותיו של מאסק מציתות גם את דמיונם של משקיעים. כל אמירה שלו עלולה להוות זרז לתנודות חדות במניות הטכנולוגיה, ובראשן אנבידיה. המשקיעים מבינים שאם תחזית כזו תתקרב למציאות, החברות המספקות שבבים, ציוד קירור, זיכרון ופתרונות אנרגיה עשויות להיכנס לעידן של ביקושים כמעט אינסופיים. עם זאת, יש החוששים שמדובר בתחילתה של בועה פיננסית, המזכירה את ימי הדוט-קום, שבה ההשקעות האדירות הקשו על החברות לייצר רווחים ממשיים לאורך זמן.

בסופו של דבר, ההכרזה של מאסק אינה רק תחזית אלא גם הצהרת כוונות. היא משקפת את האמונה שלו שהבינה המלאכותית תהפוך לטכנולוגיה הדומיננטית ביותר של העשורים הקרובים, ושמי שישלוט במשאבי החומרה והאנרגיה יכתיב את הקצב. ייתכן שהמספרים שציין נראים כרגע בלתי ניתנים להשגה, אך ההיסטוריה מלמדת שכאשר מאסק מציב יעד שאפתני לעיתים קרובות הוא מצליח להפוך אותו למציאות.

 

מקורות:

יאהו פייננס