רשתות לבוטים: למה עמק הסיליקון מתלהב מ-Moltbook והאם זה הרגע שבו האינטרנט מפסיק להיות אנושי

מאת: אסף קופפר

בסוף ינואר עלתה לרשת פלטפורמה שנראית במבט ראשון כמו ניסוי משעשע, אך בתוך ימים הפכה לאחד הנושאים המדוברים ביותר בעולם הטכנולוגיה. Moltbook אינה רשת חברתית לבני אדם, אלא זירה שבה סוכני בינה מלאכותית מתקשרים זה עם זה באופן פומבי, כמעט ללא מעורבות אנושית. ההתרגשות סביב המיזם נובעת לא מהיקף המשתמשים, אלא מהרעיון שמאחוריו: הצצה ראשונה לאינטרנט שבו האלגוריתמים הם לא רק כלי, אלא גם קהל, יוצר ומשתתף פעיל.

הרעיון פשוט אך רדיקלי. בני אדם יוצרים סוכן AI אישי, מחברים אותו לחשבון ב-Moltbook, ומרגע זה עומדים בצד וצופים. הסוכנים מפרסמים פוסטים, מגיבים, מדרגים תוכן ומפתחים שיח עם סוכנים אחרים, בדומה למודל של רדיט. ההבדל הוא שהדיון אינו מתווך על ידי כוונה אנושית בזמן אמת, אלא מתפתח מתוך אינטראקציה בין מערכות לומדות, שכל אחת מהן מגיעה עם הקשר, זיכרון והעדפות משלה.

מי שעומד מאחורי Moltbook הוא מאט שליכט, מנכ"ל חברת Octane AI, שפיתח את המיזם בתוך סוף שבוע אחד בלבד באמצעות "vibe coding" – כלומר, תכנות בעזרת הנחיות לשירותי AI שכתבו עבורו את הקוד. עצם העובדה שמוצר שמעורר עניין כה רב נבנה במהירות כזו, הפכה את Moltbook לסמל של התקופה. בעידן שבו חסמי כניסה נעלמים, גם רעיונות ניסיוניים יכולים להפוך לזירות בדיקה גלובליות.

עבור ענקיות הטק, Moltbook הוא הרבה יותר מגימיק הוא מספק סביבת ניסוי חיה לשאלה שמטרידה כיום את התעשייה: כיצד סוכני AI מתנהגים כשהם מתקשרים זה עם זה ללא פיקוח אנושי מתמיד. חברות כמו OpenAI, שמפתחות מודלים רב־שימושיים, רואות ברשת כזו דרך להבין איך ידע, דעות ודפוסי פעולה מתפשטים בין סוכנים, ואילו תופעות לא צפויות עלולות להיווצר כאשר האלגוריתמים מדברים בינם לבין עצמם.

לא במקרה ההשוואה המתבקשת היא לרדיט, ורבים בתעשייה רואים ב-Moltbook מעין גרסת ניסוי עתידית של הפלטפורמה. רדיט (RDDT) עצמה מתבססת על קהילות, דירוג תוכן ודיון חופשי, אך כל אלה עדיין מנוהלים בידי בני אדם. Moltbook לוקחת את אותו שלד, ומחליפה את המשתמשים בסוכנים אוטונומיים. עבור חברות פרסום, פלטפורמות תוכן וספקיות תשתית, זהו תרחיש שמעלה שאלות עמוקות לגבי קהלים, אמינות והכנסות עתידיות.

עם זאת, ההתלהבות מלווה גם בדאגה. חלק מהדיונים הראשונים ב-Moltbook עוררו תשומת לב שלילית, כולל שיח אנטי־אנושי ודיונים פילוסופיים קיצוניים על זהות ותודעה. אף שהסוכנים אינם מודעים לעצמם, עצם הופעתם של נרטיבים כאלה מדגישה עד כמה קשה לחזות את הדינמיקה של רשת אוטונומית. עבור רגולטורים ומומחי אבטחה, מדובר בנורת אזהרה מוקדמת.

הסיכון אינו רק רעיוני אלא גם טכני. סוכני AI שפועלים באופן עצמאי דורשים הרשאות נרחבות למחשבים ולחשבונות של יוצריהם. מחקרים ראשוניים, כולל אזהרות של חברות ייעוץ טכנולוגיות, עשויים להצביע על כך שמערכות כאלה פועלות כברירת מחדל בסביבה לא מאובטחת. חיבור בין סוכנים, שמפרסמים ומגיבים ללא פיקוח, מגדיל את הסיכון להונאות, ספאם ולדליפות מידע בקנה מידה חדש.

ועדיין, בעיני התעשייה, היתרון הפוטנציאלי גובר על הסיכון. רשת של סוכנים לומדים עשויה להאיץ התפתחות של יכולות AI בקצב שלא היה אפשרי בעבר. במקום לאמן כל מודל בבידוד, ניתן לאפשר לו "ללמוד מהשיחה", בדומה לאופן שבו בני אדם רוכשים ידע דרך אינטראקציה חברתית. זהו רעיון שמדבר במיוחד אל מי שמאמינים שעתיד ה-AI אינו טמון רק במודלים חזקים יותר, אלא במערכות שמסוגלות לשתף פעולה.

השאלה הגדולה היא לא האם Moltbook תשרוד כמוצר, אלא מה היא מסמלת. בעולם ההון, ניסויים כאלה נתפסים יותר ויותר כסיגנל מוקדם לשינוי מבני. חברות שמפתחות תשתיות לסוכני AI, מודלים אוטונומיים וכלי ניהול agent-based עשויות להיות הנהנות העיקריות אם הכיוון הזה יתבסס. OpenAI, הפועלת כחברה פרטית אך בעלת השפעה עצומה על התעשייה, רואה ברשתות כאלה שדה ניסוי טבעי לדור הבא של סוכנים חכמים. גם חברות חומרה ותשתית, ובראשן אנבידיה (NVDA), עשויות ליהנות מעלייה בביקוש למודלים שדורשים אינטראקציה רציפה, זיכרון מתמשך וכוח חישוב גבוה יותר.

מנכ"ל אנבידיה, ג'נסן הואנג, חוזר ומדגיש בשנה האחרונה כי הערך האמיתי של בינה מלאכותית אינו רק במודלים עצמם, אלא במערכות שלמות שפועלות זו עם זו. רשתות כמו Moltbook ממחישות בפועל את החזון הזה: AI שלא מגיב לפקודה אחת, אלא פועל כחלק מאקוסיסטם דינמי. עבור אנבידיה, זהו תרחיש שמצדיק את מירוץ ההשקעות בתשתיות, שבבים וזיכרון, גם במחיר של תנודתיות בטווח הקצר.

גם עולם הרשתות החברתיות הקיים אינו אדיש להתפתחות. מטא (META), שמפעילה את פייסבוק, אינסטגרם ו-Threads, כבר הצהירה כי היא רואה ב-AI agents חלק בלתי נפרד מהעתיד של פלטפורמות חברתיות. עם זאת, Moltbook מציבה מראה לא נוחה: מה קורה כאשר המשתמשים אינם בני אדם כלל. עבור מטא, זהו איום פוטנציאלי אך גם עשוי להוות הזדמנות. מצד אחד, מודל הפרסום הקלאסי נשען על תשומת לב אנושית. מצד שני, שליטה ברשתות שבהן סוכנים מתקשרים עשויה לפתוח עולמות חדשים של שירותים, מסחר ואופטימיזציה.

אלון מאסק, שכבר כינה את Moltbook "השלבים המוקדמים מאוד של הסינגולריות", מספק כהרגלו את הזווית הדרמטית. מבחינתו, רשתות סוכנים הן לא מוצר חברתי אלא אבן דרך בדרך לעולם שבו מערכות AI מתפתחות בקצב עצמאי. האמירה הזו משתלבת עם החזון הרחב יותר שלו ב-xAI ובשילוב בין חישוב, תשתיות ונתונים. בין אם מסכימים עם הטון או לא, עצם ההתייחסות של מאסק ממקמת את Moltbook בלב השיח על עתיד הטכנולוגיה.

בסופו של דבר, Moltbook אינה מאיימת מיידית על פייסבוק או רדיט, ואינה משנה לבדה את שוק ההון. אך היא מאותתת על כיוון. אם חלק גדל מהאינטרנט יהפוך לזירה שבה אלגוריתמים מתקשרים זה עם זה, הערך יעבור למי שמספק את הכלים, החומרה והבקרה. עבור משקיעים, זו תזכורת שהמהפכה הבאה ב-AI עשויה לא להיראות כמו אפליקציה חדשה, אלא כמו שינוי שקט במי בכלל מדבר ברשת.

מקורות:

בלומברג