הכול או כלום: למה ענקיות הטק שורפות הון על תשתיות AI למרות הביקורת והורדות הדירוג

מאת: אסף קופפר

במה שנראה כמו רגע מכונן בהיסטוריה הכלכלית של תעשיית הטכנולוגיה, ארבע ענקיות הטק הגדולות בעולם התחייבו להוציא בשנת 2026 סכום מצטבר של כ-650 מיליארד דולר על תשתיות בינה מלאכותית. אלפאבית (GOOGL), אמזון (AMZN), מיקרוסופט (MSFT) ומטא (META) לא רק שוברת שיאים היסטוריים של השקעות הון, אלא גם משנה את חוקי המשחק של מה נחשב סיכון סביר עבור חברות עם דירוגי אשראי מהגבוהים בעולם.

המספרים עצמם כמעט בלתי נתפסים. אלפאבית לבדה מדברת על הוצאות הון של עד 185 מיליארד דולר, אמזון על כ-200 מיליארד דולר, מטא על עד 135 מיליארד דולר ומיקרוסופט על יותר מ-100 מיליארד דולר בשנה פיסקלית אחת. מדובר בהיקפים שמזכירים יותר תוכניות תשתית לאומיות מאשר תקציבים של חברות פרטיות, והם מגיעים בזמן שבו המשקיעים דווקא מפגינים חשש, המניות מגיבות בירידות ואנליסטים מתחילים להזהיר מפני פגיעה בתזרים המזומנים החופשי.

השאלה המרכזית היא למה הן עושות את זה דווקא עכשיו. התשובה טמונה בתפיסה שהמירוץ ל-AI הוא שוק של מנצח אחד או לכל היותר שניים. עבור החברות הללו, מחשוב הוא כבר לא רק עלות תפעולית אלא מוצר אסטרטגי. מי שלא יחזיק בכוח העיבוד, בגישה לשבבים ובשליטה בדאטה סנטרים, פשוט לא יוכל להתחרות בשירותי AI עתידיים, לא לעסקים ולא לצרכנים.

לכן, גם כשהשוק מעניש, ההנהלות בוחרות ללחוץ על הדוושה. הן מעדיפות לספוג ירידה זמנית בשווי השוק מאשר להסתכן באובדן יתרון תחרותי בלתי הפיך. במובן הזה, ההשקעות האגרסיביות הן ביטוח אסטרטגי. אם AI אכן יהפוך לשכבת תשתית בסיסית של הכלכלה הדיגיטלית, מי שלא השקיע היום ימצא את עצמו תלוי במתחרים מחר.

אחד הסימנים החריגים ביותר לעומק המהלך הוא החזרה של ענקיות הטק לשוק החוב. אלפאבית, לדוגמה, פועלת לגיוס של כ-15 מיליארד דולר באג"ח, כולל חוב ארוך טווח ואפילו הנפקות ל-100 שנה. אורקל (ORCL), שנמצאת בלב שרשרת האספקה של OpenAI, גייסה 25 מיליארד דולר בהנפקת חוב שזכתה לביקושי שיא. צעדים כאלה היו בעבר נחלתן של חברות תשתית או תעשייה כבדה, לא של חברות תוכנה עם שולי רווח עצומים.

המעבר הזה מדגיש שינוי עמוק בזהות החברות. מטא ואלפאבית, שבעבר השקיעו בעיקר בכוח אדם ובפיתוח תוכנה, מוצאות את עצמן עם מאזנים שמנופחים בנכסים פיזיים. מטא, למשל, הוציאה בשנה האחרונה יותר על השקעות הון מאשר על מחקר ופיתוח, תופעה שלא נראתה אצלה שנים. זהו מעבר מחברת אינטרנט קלה לחברת תשתית כבדה, עם כל המשמעויות הפיננסיות והסיכונים הנלווים.

מי מרוויח מכל זה הוא שכבה רחבה של ספקים. אנבידיה (NVDA) נהנית מביקושים חסרי תקדים למאיצי AI, כאשר גם AMD וברודקום (AVGO) מתחזקות כחלופות וכספקיות רכיבי תקשורת, זיכרון ורשת. טאיוואן סמיקונדקטור (TSM) היא אולי הנהנית השקטה ביותר, כמי שמייצרת בפועל את השבבים שעליהם נשענת כל המהפכה הזו.

גם מחוץ לעולם השבבים נפתחות הזדמנויות. חברות בניית דאטה סנטרים, ספקיות חשמל, אנרגיה מתחדשת ותשתיות קירור הופכות לשותפות קריטיות. במקביל, שווקי האשראי וה-private credit חווים פריחה, כאשר פרויקטי AI מושכים הון בקנה מידה שמתחיל להשפיע גם על נתוני מאקרו כמו תוצר, השקעות ותעסוקה.

עם זאת, הביקורת לא נעלמת. אנליסטים מזהירים שהקצב עשוי להקדים את הביקוש, שהחזר ההשקעה רחוק ושחלק מהמודלים העסקיים עדיין לא ברורים. הירידות החדות במניות לאחר פרסום התחזיות משקפות חשש אמיתי שהחברות מקריבות רווחיות בטווח הקצר על מזבח חזון עתידי שעדיין לא הוכיח את עצמו כלכלית.

ובכל זאת, מבחינת הנהלות החברות, האלטרנטיבה גרועה יותר. בעולם שבו AI נתפס כטכנולוגיה כללית כמו חשמל או אינטרנט, מי שלא בונה תשתית בהיקף עצום מסתכן בהפיכה לספק משנה. לכן, גם במחיר של חוב, הורדות דירוג ולחץ משקיעים, ענקיות הטק בוחרות להמר בגדול. זהו לא רק מירוץ טכנולוגי, אלא הימור על מבנה הכלכלה של העשור הבא.

מקורות:

בלומברג