ניהול סיכונים

תמלול השיעור:

שלום לכולם וברוכים הבאים לסרטון השני שלנו בנושא ניהול סיכונים בהשקעות. בסרטון הקודם דיברנו על יחס שארפ, מדדי סיכון, אלפא וביתא – כלים חשובים שנותנים לנו תמונה על הסיכון והתשואה של ההשקעות שלנו, הן בפני עצמן והן ביחס לשוק. היום נעמיק את הדיון ונצלול אל תחומים מעשיים עוד יותר: ניהול הפסדים, שימוש בנגזרים לגידור, תרחישי קיצון וניתוח רגישות, דירוג אשראי והערכת סיכון. כל אחד מהנושאים האלה משלים את המערך שלנו בניהול סיכונים, ומאפשר לנו להתמודד טוב יותר עם תנודתיות, הפתעות, ומשברים בשוק ההון.

נתחיל עם אחד הנושאים המרכזיים שכל משקיע חייב לשלוט בו – ניהול הפסדים. הפסדים הם חלק בלתי נפרד מעולם ההשקעות, ודווקא היכולת לנהל אותם בצורה מושכלת היא מה שמפריד בין משקיעים חכמים לבין כאלה שפועלים מהבטן. אחד הכלים הבסיסיים אך היעילים ביותר לכך הוא הוראת עצירת הפסד, או באנגלית: Stop Loss. מדובר בפקודת מכירה, שמופעלת כאשר מחיר נכס יורד מתחת לרף שהגדרנו מראש. כך ניתן למנוע מצב שבו משקיע נשאר עם נכס שירד, וממשיך להחזיק בו בגלל היסוס או תקווה שהמחיר יתאושש.

קיימות שתי גרסאות עיקריות לפקודות Stop Loss:: פקודת Stop רגילה, המשמשת כטריגר להפעלת פקודת שוק ברגע שהמחיר מגיע לרמה שנקבעה מראש, וSTOP נגרר, שמתעדכן עם עליית המחיר ושומר על רווחים שהושגו. עם זאת, חשוב לזכור שגם לכלי הזה יש מגבלות – פקודת עצירת הפסד עלולה להפעיל מכירה גם בתנודתיות רגעית בלבד, ולגרום ליציאה מהשקעה שהייתה יכולה להתאושש בטווח הארוך. לכן יש להפעיל שיקול דעת, ולהתאים את רמות העצירה לתנודתיות האופיינית של הנכס.

מעבר לכך, ניהול הפסדים מתחיל הרבה לפני רגע המכירה – הוא מתחיל בתכנון נכון של התיק. אחת הדרכים המרכזיות להפחית את הפוטנציאל להפסד דרמטי היא פיזור השקעות – או בשמה המקצועי: דיברסיפיקציה. פיזור נכון בין סוגי נכסים, סקטורים, גיאוגרפיות, ומטבעות – מפחית את התלות בנכס בודד או באירוע בודד. תיק שמורכב רק ממניות טכנולוגיה, למשל, עלול להיפגע קשות אם הסקטור נקלע למשבר. לעומת זאת, תיק מגוון יוכל להתמודד עם ירידות בסקטור אחד בזכות יציבות או עליות בסקטורים אחרים.

בנוסף, חשוב לנהל את גודל העסקאות – כלומר, לא לרכז חלק גדול מדי מהתיק בהשקעה אחת. השקעה של 30% מהתיק במניה אחת מסוכנת בהרבה מאשר השקעה של 3%. לפי כלל אצבע שמרני, מקובל לא להחזיק יותר מ-5% מהתיק בנכס בודד. פיזור וגידור גודל השקעה הן פעולות פשוטות יחסית – אך בעלות השפעה עצומה על התוצאה הסופית.

כמובן, כל אלה לא שלמים בלי התייחסות להיבט הפסיכולוגי. אחד האתגרים המרכזיים של משקיעים הוא התמודדות רגשית עם הפסדים. פחד, כעס, תקווה – כל אלה עלולים להוביל אותנו להחלטות לא רציונליות. לכן, חשוב להגדיר מראש כללים ברורים – מתי נצא מהשקעה? איך נמדוד את הצלחתה? ואיך נוכל להימנע מהשארת נכסים בתיק מתוך קושי רגשי או למכור מתוך פאניקה?

כדי לשפר את קבלת ההחלטות, משקיעים רבים עושים שימוש גם בכלים של ניתוח טכני (זיהוי רמות תמיכה והתנגדות, מגמות שוק, ומחזורי מסחר) וניתוח פונדמנטלי (בחינת המצב הכלכלי של החברה). ניתוחים אלו מסייעים לזהות הזדמנויות אמיתיות – ולהבחין בין "ירידת מחיר זמנית" לבין "בעיה בדוחות הכספיים של החברה".

כעת, לאחר שראינו כיצד לנהל הפסדים בצורה חכמה, הגיע הזמן לעבור לשלב הבא: שימוש בנגזרים לצורך גידור. נגזרים הם כלים פיננסיים מורכבים, שערכם נגזר מנכס בסיס – מניה, מדד, מטבע, סחורה וכדומה. בעזרתם, ניתן לבנות הגנות יעילות על התיק, ולהפחית את הסיכון במקרה של ירידות חדות.

עם זאת, חשוב לזכור שמדובר במוצרים בעלי סיכון גבוה, שבדרך כלל משמשים סוחרים מנוסים בלבד.

בין סוגי הנגזרים הנפוצים ניתן למצוא אופציות וחוזים עתידיים. למשל, בעל תיק מניות יכול לרכוש אופציות מכירה על מדד שוק רחב – וכך להבטיח פיצוי במקרה של ירידות חדות. אופציית מכירה (Put) היא חוזה שמקנה לבעליה את הזכות למכור נכס במחיר שנקבע מראש, עד לתאריך מסוים. אם השוק יורד מתחת למחיר הזה, ערכה של האופציה עולה – ובכך היא יכולה לפצות על ההפסדים בתיק ההשקעות. למעשה, זו דרך לקבע "רצפה" שממנה לא מפסידים יותר, ממש כמו פוליסת ביטוח פיננסית במקרה של ירידות קיצוניות.

לעומת זאת, חברה המייצאת לחו"ל עשויה להשתמש בחוזים עתידיים על מטבע – כדי להגן על רווחיה במקרה ששער החליפין ינוע נגדה. למשל, חברה בינלאומית שממוקמת בישראל ומשלמת לעובדיה בשקלים, אך מקבלת את הכנסותיה בדולרים, עלולה להיפגע אם הדולר ייחלש. כדי להימנע מהפתעות, היא יכולה לקבע מראש את שער החליפין באמצעות חוזה עתידי – ובכך לדעת בדיוק מה תהיה עלות השכר שלה גם בעוד כמה חודשים, בלי תלות בשינויים בשוק המט"ח.

עם זאת, חשוב לזכור שנגזרים דורשים הבנה מעמיקה. הם לא רק מגנים – הם גם עולים כסף, דורשים ניהול שוטף, ויכולים להיות מסוכנים מאוד אם לא משתמשים בהם נכון. לעיתים, גידור מלא יקר מדי – ולכן משקיעים בוחרים בגישת גידור חלקית בלבד. בנוסף, חשוב להבין שגידור אינו מבטל את הסיכון, אלא רק מפחית אותו – וגם זאת באופן יחסי בלבד.

אחרי שראינו איך ניתן להגן על התיק בעזרת נגזרים, כדאי לשאול את עצמנו שאלה חשובה: מה יקרה אם השוק ייכנס לתרחיש קיצון – כמו משבר 2008, מגפת הקורונה או שינוי רגולטורי דרמטי? כדי להתמודד עם השאלות האלה, משתמשים בכלים של תרחישי קיצון (Stress Testing) ו-ניתוח רגישות.

בתרחישי קיצון, אנחנו מדמים מצב קיצוני – ירידה של 30% במדד, זינוק חד בריבית, או ירידה חדה במטבע – ובודקים מה קורה לתיק שלנו במצב כזה. המטרה היא לזהות נקודות תורפה לפני שהן מתממשות. במקביל, ניתוח רגישות בוחן איך שינויים קטנים – של 1% בריבית, לדוגמה – משפיעים על ערך התיק.

תרחישים אלה עוזרים לנו להבין האם הפיזור שבנינו הוא באמת יעיל, או שאולי יש לנו חשיפה נסתרת למשתנה אחד. הם גם עוזרים לנו לקבל החלטות כמו: האם נדרשת אסטרטגיית גידור נוספת? האם נכון להפחית חשיפה לנכס מסוים?

חשוב להבין שתרחישי קיצון וניתוח רגישות לא נועדו לנבא את העתיד, אלא להכין אותנו אליו. הם כלי חשיבה, שמאפשר לבחון "מה אם?" ולפעול בהתאם לפני שהאירוע מתרחש.

חשוב גם להבין שהערכת סיכון היא תהליך דינמי. סיכונים משתנים, השוק משתנה, ואפילו מטרות ההשקעה שלנו משתנות. ולכן, ההערכה צריכה להיות שוטפת – לא חד פעמית.

הגענו לסיום הקורס שלנו בניהול סיכונים בהשקעות.
ניהול סיכונים הוא לא פעולה בודדת – אלא מערכת שלמה של עקרונות, כלים ושיקול דעת שמאפשרת לקבל החלטות טובות יותר בעולם ההשקעות. ככל שתשלבו את הגישה הזו באופן עקבי – כך תיהנו מיציבות, בהירות והתמודדות טובה יותר עם מצבים של חוסר ודאות.

אנחנו מקווים שהקורס נתן לכם ערך אמיתי, כלים שימושיים ותובנות שילוו אתכם גם בהמשך הדרך.
תודה שהייתם איתנו – ונתראה בקורס הבא!